טור לירחון אשת – הכיסא הריק – ארגון נאוה
"איפה אתם בליל הסדר? שאלה טריוויאלית, ממש בסדר... אבל לי ולעוד משפחות שכולות, זוהי ממש שאלת השאלות כי נשתנה הלילה הזה מכל הלילות...
טור לירחון אשת – הכיסא הריק – ארגון נאוה/ אודיה פז
"איפה אתם בליל הסדר? שאלה טריוויאלית, ממש בסדר...
אבל לי ולעוד משפחות שכולות, זוהי ממש שאלת השאלות
כי נשתנה הלילה הזה מכל הלילות...
אולי אהיה לבד ואוציא את עצמי ממצרים
אולי אקרע את הים ומיכה ירד לי מן השמים
כי זה לא רק הכסא הריק
זה החלק הזה בגוף שכואב וזועק...
אולי נארח... אך זה מציף ועמוּס, אולי נתארח פשוט בלי היסוס...
אולי אזכיר את מיכה, אולי אתעלם,
אולי אקח כנפיים ופשוט אעלם
טוב, נו... יש לך משפחה
תחליטי כבר, מִצאי מנוחה...
פתאום צלצול טלפון, הזמנה לליל סדר משותף,
מארגון "נאוה" שדואג לנו כל כך.
אין יותר היסוסים ואין חששות
עושים את הסדר עם משפחות שכולות.
ביחד כולנו באותה הסירה, נצא ממצרים בהַלל ובשירה.
בליל סדר כזה נפרצים מחסומים, אין עצבות
אין יותר חסר, יש רק ערבוּת.
הלבבות נפתחים, השפתיים שרות
הדמעות מתערבבות, העיניים מאירות.
תהילה פרידמן וחוי ארנפלד: שתי מלאכיות
משוטטות בין המשפחות, מדברות מנחמות.
ואני מרימה לרגע את העיניים
ורואה את מיכה קורץ לי מהשמיים
לליל סדר כזה לא ציפית אמא, נכון?
הרי שם בשמים הוא במקום הראשון!
אמנם לא סיימתם את ההגדה
וגם כזית מצה אולי לא דייקתם השנה
ואת השירים לא שרתם בכל המנגינות
וגם שמתי לב שלא לגמת מלוא 4 כוסות...
אך בשיחה קצרה שלי עם אליהו הנביא
הסתבר שמישהו החליף אותו בתפקיד
ומחה דמעות מעל פנים
ושימח יתומים ושכולים
והרקיד אלמנות וניחם אימהות
איחד לבבות
והפך את המשפחות ה"שכולות"
למשפחות ש-יכולות
הללויה כי טוב זמרה א-לוהינו
כי נעים נאוה תהילה
הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם.
תמר קירשנבוים (מוצאי חג הפסח שנת תשע"ו)
הטראומה, הכאב והנחמה
זו היא השנה ה- 14 בה מתקיים ליל סדר משותף למשפחות שכולות, בשם "הכיסא הריק". מאחורי המיזם עומדות שתי נשים מופלאות המובילות אותו בהתנדבות מלאה, תוך כדי עבודה במשרה מלאה וגידול משפחה לתפארת: חוי ארנפלד ותהילה פרידמן, שהחליטו ברגישות רבה ובאהבה לקחת על עצמן את המיזם המבורך הזה. השתיים מקדישות את זמנן ומרצן במשך חודשים ארוכים למען מי שחוו אובדן ומתמודדים עם צער וכאב יומיומיים.
עד היום לקחו חלק בלילות הסדר המשותפים קרוב ל- 3200 בני אדם.
הכל התחיל לפני שנים רבות, בחודש תמוז תשמ"ט. תהילה פרידמן, נערה בת 13, טיילה בפאתי שכונת מגוריה, קריית יערים. לפתע, שמעה קול נפץ גדול מעברו השני של הכביש הראשי.
"חשבנו שזו תאונת דרכים או משהו", היא משחזרת. "ראינו מעבר לכביש ענן גדול של עשן. בחורי ישיבה ואנשי השכונה רצו לכל עבר. הבהלה הייתה גדולה. הצטרפתי לרצים... אנשים צעקו אחד אל השני שמדובר בתאונת דרכים קשה. ככל שהתקרבנו למקום הצעקות הלכו וגברו. האוטובוס בער. שמעתי אנשים זועקים ונשרפים שם חיים... קפאתי, פשוט נדבקתי למקום... לא הייתי מסוגלת לזוז. במשך שעות עמדתי שם, לא הייתי מסוגלת לחצות את הכביש אל האוטובוס הבוער... רק עמדתי קפואה אל מול המראה הנורא... סופגת לתוכי את המראות הקשים והזעזוע" מספרת תהילה בקול רועד. "את הריח שנישא באוויר לא אשכח לעולם... זה היה ריח נורא של מוות ובשר חרוך".
אט אט התבררו ממדי הזוועה. מחבל שעלה על קו האוטובוס 405 מתל אביב לירושלים הסיט בחוזקה את ההגה, תוך כדי מאבק עם הנהג, לכיוון הוואדי והאוטובוס הידרדר לתהום. באירוע הקטלני נהרגו 16 בני אדם ועשרות נפצעו בדרגות פציעה שונות. "עמדתי שם וראיתי איך מעלים את הגופות, גופה אחר גופה, ומניחים אותן על הכביש...ראיתי דברים שילדה בגילי לא הייתה צריכה לראות והם הותירו בי רושם וזיכרון כואב".
בגיל 19 נישאה תהילה ליצחק פרידמן. לפרנסתם פתחו עסק לעוגות מעוצבות וחבילות שי, שהוקדשו על ידי יהודים מהעולם ליהודים בארץ. "זו הייתה תקופה בלי רשתות חברתיות, בלי ווטסאפ ובלי פייסבוק והעסק שלנו חיבר בין אנשים מחוץ לארץ, לאנשים בישראל.
האינתיפאדה השנייה פרצה בשנת 2001. פיגוע רדף פיגוע ותהילה, שכבר הייתה אמא לילדים קטנים, חשה שטראומת הילדות צפה מחדש. "כמעט כל יום היה פיגוע. אוטובוסים התפוצצו ברחובות. אני זוכרת שבכיתי המון... הייתי צמודה לרדיו והסתובבתי ימים שלמים בתחושה קשה... תחושה שהחזירה הבזקי זיכרון של הטראומה"
"באחד הימים שוחחתי עם בעלי ואמרתי לו שאני חייבת לעשות משהו למען הפצועים השוכבים בבתי החולים ולמען משפחות ההרוגים. בעלי הציע לשלוח לאלפי הלקוחות שלנו מרחבי העולם בקשה להעברת מסר של אהבה לנפגעי הטרור. קיבלנו אלפי תגובות ולהפתעתי, גם תרומות נדיבות של יהודים מרחבי העולם, שרצו לחבק ולחזק את עם ישראל בעת הקשה"
"במקביל עמדנו בקשר עם פצועי הפיגועים ועם המשפחות השכולות ושאלנו אותם מה יוכל לסייע להם. הקמנו מערך התנדבות כדי למלא את הבקשות של הפצועים, ועם ישראל נענה בצורה מדהימה!"
בשיתוף עם בעלה יצחק החליטה תהילה להקים ארגון שידאג להעביר את התרומות לזקוקים להם ובשנת 2003 נפתחה עמותת 'ידידי נאוה'. העמותה נקראה על שם סבתא של תהילה: נאוה שאן, ניצולת שואה ממחנה טרזינשטאט. "היא הייתה שחקנית בצעירותה ואחרי השואה עלתה לארץ והייתה ממקימי תיאטרון הקאמרי בחיפה. היא הייתה אישה עוצמתית, שעל אף החורבן שחוותה, עסקה כל חייה בבנייה ובתקומה" מספרת תהילה.
בשלב הבא החליטה תהילה כי עליה להתמקד בנישה ספציפית לסיוע לנפגעי איבה. משפחות שכולות רבות סיפרו לה כי הן מפחדות מהחגים, המזכירים להם את החיסרון ומלבים את הכאב.
אחד האירועים המשמעותיים שדחפו את תהילה להתמקד דווקא בליל הסדר, היה הפיגוע במלון פארק בנתניה. "באותו לילה טראגי הבנתי שעלי לערוך סעודת ליל סדר משותפת למשפחות השכול, מתוך אמונה שההסבה המשותפת היא תשובה יהודית. שנתיים לאחר הפיגוע במלון פארק הפך החלום למציאות והחלה המסורת של עריכת ליל סדר משותף לנפגעי איבה.
את ליל הסדר הראשון תהילה לא תשכח לעולם. "היינו 120 איש במלון עץ הזית בירושלים. הייתי בשלבי הריון מתקדמים עם ילדי הרביעי. אט אט נכנסו אנשים שבורים ורצוצים עם עיניים אדומות מבכי ומילאו את החדר. בתחילת הסדר נעמדתי ובקשתי מהקהל: "בואו נחזק אחד את השני". פתאום קם אב שבנו נהרג רק כמה חודשים קודם לכן בג'נין, וסחף את כולם בשירת 'עם ישראל חי'. זה היה ליל סדר בלתי נשכח... אירוע מכונן של ממש".
"מאז הסדר הראשון ההוא נערכו כבר 13 סדרים, בחלקם השתתפו מאות בני אדם ואנו מתרגשות ומצפות לקראת ליל הסדר ה-14 שיתקיים השנה בע"ה".
מחלום למציאות:
חוי ארנפלד הצטרפה לתהילה פרידמן לפני כעשור. היא החלה כרכזת פרויקטים ואחראית על מיזם "הכיסא הריק" ועבדה בעמותה במשך שלוש שנים. לאחר מכן פתחה חוי את העסק הפרטי שלה, המנגיש השכלה אקדמית לנשים חרדיות.
על אף שהיא סיימה את תפקידה בעמותה, בחרה חוי שלא לעזוב את ה"כיסא הריק". היא המשיכה להפעיל אותו בהתנדבות, תוך כדי מרוץ החיים הפרטי שלה.
גם תהילה פרידמן מפעילה את המיזם בהתנדבות מלאה, תוך כדי היותה מנכ"לית של של תכנית "תעסוקתי" לסיוע בתעסוקה ובנוסף, בעלת עסק פרטי.
"לצערי, אירועי הטרור ממשיכים ופוקדים את עמנו וההרשמה לליל הסדר הקרב ובא, כבר כמעט ונסגרה. משפחה שאבדה את ביתה היקרה בקיץ האחרון, כבר שריינה אצלנו מקום. אלמנה וילדים שאבדו את אביהם בערב ליל הסדר, לפני כשלוש שנים, ביקשו להצטרף. אך עדיין אין בנמצא תורם שיממן את הסדר השנה." מספרת חוי.
"מדובר במיזם שזקוק לתקציבים רחבים. כל שנה אנחנו מתחילות מאפס, תלויות בתרומות של אנשים טובים. זו אחריות כבדה, אבל ברוך ה' לא הייתה שנה שלא כיסינו בסוף את העלות. השגחה פרטית והמון אנשים עם לב רחב שהצטרפו אלינו " הוסיפה תהילה.
"בשנה שעברה לאחר שקיבלנו הבטחה על תרומה שלצערנו לא הגיעה, החלטנו לפנות להדסטארט - אתר לגיוס המונים. הוא שימש כפלטפורמה נהדרת עבור עם ישראל בעל הלב הרחב והמחבק, ששמח לקחת חלק אפילו בסכום סמלי. 271 איש תמכו בפרויקט בשנה שעברה וב"ה הגענו אל היעד.
"המטרה שלנו היא להעניק למשפחות חיבוק ותמיכה בשנים הראשונות לאחר האבדן ולאפשר להן לחזור הביתה בכוחות מחודשים. אנחנו מאמינות שהתמיכה הזאת חשובה במיוחד בתקופת החגים, כשהכול צף והחסר כל כך מוחשי. לחלוק את חג הפסח באווירה תומכת ומכילה, מאפשר להם לעבור את החג בצורה טובה ככל הניתן. המשפחות מתארות את החוויה כנותנת דלק לכל השנה. עצם הישיבה המשותפת מחזקת אותן. אחוות השכול והחיבוק ההדדי נותנים להם כל כך הרבה כוח.
בהזדמנות זאת, אנו פונים אליכם בבקשה לתרום ולקחת חלק ביוזמה שלנו, על מנת שפסח השנה יתקיים כסדרו, בע"ה! שיהיה חג שמח!
